סוגי מדיות אנלוגיות נפוצות

תקליט (Vinyl)
אמצעי הקלטה ושמיעה של מוזיקה, התקליט היה האמצעי הנפוץ ביותר לשמיעת מוזיקה ברוב המאה ה-20.
בים מהתקליטים יוצרו מ-PVC, המבוסס על ויניל, ולכן לעתים נהוג לכנות תקליטים בכינוי ויניל (Vinyl). 
קלטות שמע
מארז מלבני עשוי פלסטיק שבתוכו סרט מגנטי, המשמשת להקלטה או להשמעת קול באמצעות רשמקול
קלטות (טייפ).  דחיפה חזקה בשימוש הייתה בשנות ה-80 של המאה ה-20 בעקבות השקת הווקמן אך ירד
משמעותית לקראת סוף שנות ה 90 עם כניסתו של התקליטור (דיסק). האיכות הבסיסית של ההקלטה
וההאזנה נמוכה בקלטת השמע ומכילה בדרך-כלל רעשים. איכות השמיעה עלולה להיפגם בקלות
בעקבות אחסון לא נכון והשמעות חוזרות ונישנות של הקלטת. הסרט המגנטי רגיש לשחיקה ונוטה להיקרע.  

 
קלטת וידאו VHS
VHS (ראשי תיבות: Video Home System, כלומר "מערכת וידאו ביתית") הוא סטנדרט להקלטת אות וידאו
על קלטת של סרט מגנטי. סטנדרט זה הפך עם השנים לסטנדרט המוביל במערכות וידאו ביתיות,
ושלט בשוק הווידאו הביתי שליטה מוחלטת עד להופעת תקליטורי הווידאו, DVD.

 
קלטת וידאו S-VHS
ב-1987 הוצג ביפן פורמט הקלטה חדש, ללא שינוי בהגדרות הפיזיות והמכניות של VHS בשם "סופר VHS"
או "S-VHS". פורמט זה שיפר את איכות התמונה. אות האודיו נשאר Hi-Fi. פורמט זה אינו תואם לאחור,
ומכשירים ישנים יותר לא יכולים להציג קלטות שמוקלטות בפורמט הזה, אבל המכשירים שנמכרו בשוק
ידעו להציג גם קלטות שהוקלטו בפורמט המקורי. פורמט זה לא זכה להצלחה כמו הפורמט המקורי.

 
קלטת מצלמה VHS-C
עם הופעת המצלמות הוידאו לשוק הביתי, גודל הקלטות הקיימות הפריע לתכנון מצלמה קטנה קלה ונוחה.
כדי להתגבר על בעיה זו נבנתה קלטת מוקטנת בשם VHS-C. כדי לאפשר את הצגת הקלטת הזו
במכשיר VHS נעשה שימוש במתאם שממדיו זהים לקלטת רגילה, והוא הכיל בתוכו את הקלטת המוקטנת.

 
סרט צילום
אמצעי לאחסון מידע של תמונות המצולמות במצלמה על גבי רצועה ארוכה של פלסטיק שמצופה בחומרים
הרגישים לאור, סרטי צילום מסווגים לפי גודל שנקרא ASA או ISO.